גמרא
פירוש
תְּרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ אאִי עַרְעָר דִּפְגַם מִשְׁפָּחָה גִּלּוּי מִלְּתָא בְּעָלְמָא הוּא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ עַרְעָר דְּגַזְלָנוּתָא וְקָאָמְרִי בהָנֵי יָדְעִינַן בֵּיהּ דַּעֲבַד תְּשׁוּבָה.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
וכן בפגם משפחה כגון עבד וכיוצא בו דגלויי מילתא בעלמא הוא – כיון דאיגליא מילתא דכשר הוה לא איכפת לן בההוא ערער.
ולא סל׳ דע׳ הדא שמעתא אלא בערער דגזלנותא ובעידי כשרות שחזר בתשובה.
והא דאמר ר׳ זירא: שלשה שישבו לקיים השטר ומת אח[ד] מהן, צריכין למיכתב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי – ואי כתיב בי דינא דפלניא וכתב בה באשרתא אמר לו רבנא פלוני דאנא מכיר חתמות שהדי אילין או אמרנא ליה לרבנא פלוני דאנן ידעינן חתמות סהדיא אילין, אע״ג דלא כתיב במותב תלתא הוינא שפיר דמי.
גרסי׳ בתלמוד ארץ ישראל בסוף דיני ממונות האחרון: אשרתא דדייני, מהו שיהא צריך בית דין? ר׳ הושעיה בשם שמואל ורבבניי משמ׳ דשמואל, חד אמר יתקיים או בכתב ידי העדים או בכתב ידי הדיינים, וחד אמר אפילו בכתב עד אחד ובדיין אחד. פיר׳: אם לא נמצא מי שמעיד על כתב ידי העדים שבשטר ולא הכירו אלא כתב יד אחד מן העדים וכתב יד אחד מן הדיינים שבקיום מצטרפין כתב שניהן ומקיימין בהן את השטר.
ודאמר אמימר כמה מעליא אעד ודיין מיצטרפין קילס. מתני׳ האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת כול׳. אמר רב הונא אמר רב: מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה? שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה – לאיש אסרה, הזה כדר׳ יונה, דאמר: הזה הבעל מוציא שם ולא היבם.
אבל הפה שאסר הוא הפה שהתר, לאפוקיה מהאי קרא: את בתי נתתי [ל]איש, לאיש אסרה – לכולי עלמא. הזה התירה לו. לא צריך הא מילתא קרא סברא הוא, הוא אסרה והוא שרי לה – פיר׳ דבר שהוא בהתר הוא בא זה [ו]אסרו וחזר והתירו, הרי הוא בחזקת שהיה מי לא ידע בדבר זה ומי משיב על זה, אלא הפה שאסר דבר שהוא בחזקת התר וחזר והתירו לא צריך קרא. [ו]את בתי נתתי לאו להכי הוא דאתא אלא לאסור ואינו חוזר ומתיר. תנו רבנן: [האשה ש]אמרה אשת איש אני, וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת, ואוקמה רבא בשנתנה אמתלא לדבריה. תניא נמי הכי: אמרה אשת איש אני כול׳. מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנואי וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה להן מקודשת אני, לימים קידשה עצמה כול׳ – ואוקימנא כיון שנתנה אמתלא [ל]דבריה נאמנת. מעשה דשמואל דבעא מיניה דרב – מפורש בתלמוד ארץ ישראל הכי: שמואל בעא איזדקוקי לאיתתיה, אמרה ליה טמאה אני למחר אמרה טהורה אני. אמר לה אתמול טמאה שִׁמֵרוֹן טהורה, אמרה ליה לא הוה בחילי אתמול הרי שעה, לא הוה בח באותו העת. אתא שאיל לרב, אמר ליה מכיון שהביאה אמתלא לדבריה נאמנת, ואפילו הכי לא עבד שמואל עובדא בנפשיה, פירוש ונתרחק ממנה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ולא סל׳ דע׳ הדא שמעתא אלא בערער דגזלנותא ובעידי כשרות שחזר בתשובה.
והא דאמר ר׳ זירא: שלשה שישבו לקיים השטר ומת אח[ד] מהן, צריכין למיכתב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי – ואי כתיב בי דינא דפלניא וכתב בה באשרתא אמר לו רבנא פלוני דאנא מכיר חתמות שהדי אילין או אמרנא ליה לרבנא פלוני דאנן ידעינן חתמות סהדיא אילין, אע״ג דלא כתיב במותב תלתא הוינא שפיר דמי.
גרסי׳ בתלמוד ארץ ישראל בסוף דיני ממונות האחרון: אשרתא דדייני, מהו שיהא צריך בית דין? ר׳ הושעיה בשם שמואל ורבבניי משמ׳ דשמואל, חד אמר יתקיים או בכתב ידי העדים או בכתב ידי הדיינים, וחד אמר אפילו בכתב עד אחד ובדיין אחד. פיר׳: אם לא נמצא מי שמעיד על כתב ידי העדים שבשטר ולא הכירו אלא כתב יד אחד מן העדים וכתב יד אחד מן הדיינים שבקיום מצטרפין כתב שניהן ומקיימין בהן את השטר.
ודאמר אמימר כמה מעליא אעד ודיין מיצטרפין קילס. מתני׳ האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת כול׳. אמר רב הונא אמר רב: מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה? שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה – לאיש אסרה, הזה כדר׳ יונה, דאמר: הזה הבעל מוציא שם ולא היבם.
אבל הפה שאסר הוא הפה שהתר, לאפוקיה מהאי קרא: את בתי נתתי [ל]איש, לאיש אסרה – לכולי עלמא. הזה התירה לו. לא צריך הא מילתא קרא סברא הוא, הוא אסרה והוא שרי לה – פיר׳ דבר שהוא בהתר הוא בא זה [ו]אסרו וחזר והתירו, הרי הוא בחזקת שהיה מי לא ידע בדבר זה ומי משיב על זה, אלא הפה שאסר דבר שהוא בחזקת התר וחזר והתירו לא צריך קרא. [ו]את בתי נתתי לאו להכי הוא דאתא אלא לאסור ואינו חוזר ומתיר. תנו רבנן: [האשה ש]אמרה אשת איש אני, וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת, ואוקמה רבא בשנתנה אמתלא לדבריה. תניא נמי הכי: אמרה אשת איש אני כול׳. מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנואי וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה להן מקודשת אני, לימים קידשה עצמה כול׳ – ואוקימנא כיון שנתנה אמתלא [ל]דבריה נאמנת. מעשה דשמואל דבעא מיניה דרב – מפורש בתלמוד ארץ ישראל הכי: שמואל בעא איזדקוקי לאיתתיה, אמרה ליה טמאה אני למחר אמרה טהורה אני. אמר לה אתמול טמאה שִׁמֵרוֹן טהורה, אמרה ליה לא הוה בחילי אתמול הרי שעה, לא הוה בח באותו העת. אתא שאיל לרב, אמר ליה מכיון שהביאה אמתלא לדבריה נאמנת, ואפילו הכי לא עבד שמואל עובדא בנפשיה, פירוש ונתרחק ממנה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush